ריטלין, או בשם החומר הפעיל שלה מתילפנידט, היא התרופה הוותיקה ביותר לטיפול בהפרעת קשב. במקור היא פותחה כתרופה המיועדת לטיפול בעייפות כרונית, בדיכאון ובנרקולפסיה, וכן כתרופה המסייעת להתגבר על תופעות־הלוואי המרגיעות של תרופות אחרות.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 התברר ממחקרים שונים, כי החומר מתילפנידט יעיל מאוד בטיפול בתסמינים השונים הקשורים בהפרעות קשב והתרופה, ששמה המסחרי הוחלף לריטלין, החלה להיות משווקת לטיפול בהפרעות אלה. ב־1980, לאחר שהמכון האמריקני הלאומי לבריאות הנפש הכיר בהפרעת קשב באופן רשמי, החל השימוש הגובר בריטלין לטיפול בהפרעת קשב.
התרופה הממריצה השנייה המוכרת כיום להפרעת קשב היא אטנט (בחו"ל היא נקראת אדרל), או בשם החומר הפעיל שלה – תערובת של מלחי אמפטמינים. תרופה זו נוצרה לפני כ־30 שנה, אך החלה להירשם בארץ רק ב־2015 תחת השם המסחרי אטנט.
מי שהתרופות הממריצות לא מתאימות לו, יכול לקבל תרופות אחרות המוגדרות כ"קו שני" או "קו שלישי", והן כוללות אטומוקסטין.
תרופות אחרות אינן ניתנות כמעט להפרעת קשב, אלא כתוספת ובמקרים מיוחדים בלבד.
מה התרופות הממריצות (ריטלין או אטנט) עושות?
התרופות הממריצות פועלות על מערכת העצבים המרכזית, ובעוד שעל־פני השטח נדמה שהן "מרגיעות", למעשה, הן פועלות באופן הפוך, כלומר: מעוררות.
מנגנון הפעולה הידוע של הממריצים מעלה את רמות המוליך העצבי דופמין במוח ובכך "מתקן" את ההפרעה בזרימת הדופמין, שאינה יציבה, ברשת הקשב, המקשרת בין אונות מוח ואזורי מוח אחרים.
העלייה ברמות הדופמין מאפשרת למי שסובלים מהפרעה בקשב כמה דברים עיקריים:
1. שליטה עצמית גבוהה יותר.
2. יכולת לקשב מתמשך
3. שיפור בזיכרון בעבודה או בלימודים.
עד כמה התרופות האלו יעילות?
ממחקרים עולה כי 85%-80% מהאנשים המטופלים בריטלין להפרעת קשב יזכו בשיפור משמעותי בפעילות־היתר וביכולות הקשב. בנוסף לכך צפוי שיפור מסוים בהתנהגות, ביחסים הבינאישיים ובביצועים הקוגניטיביים. גם אטנט משפיע על אחוז דומה של אנשים, אך יש אנשים המגיבים דווקא לתרופה אחת ולא לשנייה. בין שתיהן, כ־96% מהסובלים מהפרעת קשב יכולים לקבל טיפול תרופתי מתאים.
תרופות להפרעות קשב מבוססות מתילפנידט (ריטלין)
ריטלין "רגיל" (Ritalin, Methylphenidate Hydrochloride)
משפיעה עד ארבע שעות. כדורים במינון של 10 מיליגרם.
ריטלין לשחרור איטי (Ritalin SR, Methylphenidate Hydrochloride) – תרופה ישנה יחסית, שעלולות להיות לה יותר תופעות לוואי מהתרופות האחרות. פועלת כ־6 שעות.
ריטלין לשחרור ארוך־טווח (Ritalin LA)
פועלת כ־8 שעות. לילדים שמתקשים לבלוע תרופות ניתן לפתוח את הקפסולה ולפזר את הכדוריות שבתוכה על מעדן או על כל מזון צמיגי אחר. נחשבת לתרופה עם פחות תופעות לוואי.
קונצרטה (Concerta, Methylphenidate Extended Release tablets) – תרופה בעלת מנגנון פעולה מיוחד שגורם לשחרור מדורג ואיטי של הריטלין. הודות למנגנון הפעולה הזה נמשכת השפעת התרופה 12 שעות.
פוקלין XR (Dexmethyhlphenidate) – תרופה המכילה את הנגזרת הפעילה של ריטלין הנחשבת עדינה יחסית מבחינת תופעות הלוואי. משך השפעתה: 9-8 שעות.
תרופות מבוססות אמפטמין (אטנט, ויואנס):
אטנט (תערובת מליח אמפטמין – שמה המסחרי בחו"ל: Adderall) – יכולים להיעזר בה אנשים שסבלו מתופעות לוואי קשות בעקבות נטילת ריטלין על נגזרותיו השונות, או מי שתרופות אלו לא היו יעילות עבורם. אטנט משפיע למשך 6-5 שעות. ניתן לחצות את התרופה לשתיים או לחצות אותה למספר חלקים קטנים.
אטנט XR: קיימת במינונים של 10, 20 ו־30 מיליגרם המקבילים בהתאמה ל־5, 10 ו־15 אטנט "רגיל".
ויואנס (Vyvanse) – נגזרת של אמפטמין שמשפיעה לזמן ארוך: כ־13 שעות אצל ילדים ולמשך כ־14 שעות אצל מבוגרים. היא נחשבת לתרופה עדינה יחסית מבחינת תופעות הלוואי.
ויואנס ניתנת פעם ביום בלבד, בשעות הבוקר. יש לבלוע את הכמוסה בשלמותה , אך אם קיים קושי בבליעה, ניתן להמיס את הכמוסה ולערבב את התכולה שלה במיץ תפוזים, במים או ביוגורט,
תרופות אחרות:
אטומוקסטין (סטרטרה – Atomic Strattera) – מדובר בתרופה בעלת מנגנון פעולה שונה מהתרופות הממריצות. יש ליטול אותה בכל יום באופן רצוף מבלי לעשות הפסקות כפי שמקובל לעיתים בתרופות ממריצות.
השפעתה אינה מיידית: היא באה לידי ביטוי רק לאחר 4-2 שבועות, ולעיתים נדרש עוד פרק זמן זהה כדי שהיא תגיע למיצוי הפוטנציאל שלה. היא משפיעה במשך כל שעות היממה ותופעות הלוואי שלה קלות יותר – היא לא מדכאת שינה ולא מפריעה לתיאבון.
אלה תופעות־הלוואי השכיחות:
1. פגיעה בתיאבון ובשינה (על כן מומלץ ליטול את התרופה עם האוכל ולא לקחת אותה בשעות הערב).
2. ירידה במשקל.
3. עלייה ברגישות לגירויים.
4. עצבנות.
5. כאבי בטן.
6. כאבי ראש.
7. תחושה של דפיקות לב מהירות (אינה מלווה בשום פגיעה בתפקוד הלבבי).