רקע: כמה זה נפוץ?
אפילפסיה היא ההפרעה הנוירולוגיות השכיחה ביותר בילדות. היא מופיעה בכ-0.5% עד 1% מהילדים, כלומר, אחד מכל 100 ילדים לערך. החדשות הטובות הן שבכ-70% מהמקרים ניתן להגיע לשליטה טובה בהתקפים, באמצעות אבחון של נוירולוגי ילדים וטיפול תרופתי נכון ומותאאם אישית לאפילפסיה. עם זאת, ישנם מקרים שבהם ההתקפים ממשיכים להופיע למרות הטיפול. מצבים אלו מחייבים בחינה מחודשת של האבחנה והטיפול, ולעיתים מצביעים על אפילפסיה עמידה לתרופות.
קיימים סוגים רבים של אפילפסיה בילדים, והם נבדלים זה מזה בגיל ההופעה, סוג ההתקפים, תדירותם, ומידת ההשפעה על תפקוד הילד. חלק מסוגי האפילפסיה נחשבים "שפירים", כלומר כאלה שנוטים לחלוף עם הגיל, כמו אפילפסיה רולנדית או אפילפסיית אבסנס בילדים. סוגי אפילפסיה אחרים בילדים, מורכבים יותר ודורשים טיפול ממושך ולעיתים גם שילוב של מספר גישות טיפוליות. ההבחנה המדויקת בין הסוגים השונים חשובה ביותר, כיוון שהיא משפיעה על בחירת התרופה, אופן המעקב וסיכויי ההחלמה.
כאשר מדברים על "תגובה לטיפול תרופתי", הכוונה היא לכך שהתרופות מצליחות לשלוט בפרכוסים (התקפים). ברוב המקרים, השגת שליטה כזו נעשית באמצעות אחת משתי התרופות הראשונות שניתנות.
מאפיינים:
חשוב לדעת:
מרבית הילדים המאובחנים עם אפילפסיה מגיבים היטב לטיפול התרופתי, כ-60%-70%.
ההתאמה בין סוג האפילפסיה לתרופה הנכונה היא קריטית ומשפיעה על סיכויי ההצלחה.
אפילפסיה נחשבת "עמידה" לטיפול,כאשר שתי תרופות לפחות לא הצליחו להשיג שליטה מלאה או מספקת בהתקפים, למרות שניתנו במינון נכון ולפרק זמן ראוי.
כאשר מזהים אפילפסיה עמידה, חשוב להרחיב את בירור הסיבה ולקבל ייעוץ מנוירולוג מומחה לאפילפסיה בילדים. בין האפשרויות שהנוריולוג יבקש לבדוקף
במקרים שבהם מדובר באפילפסיה עמידה, יש מגוון טיפולים תרופתיים שניתן לנסות כדי להתגבר על הפרכוסים. בדר"כ יהיה צורך בשילוב של מספר תרופות והשילוב בינהם מורכב ומצריך נסיון וידע רב בתחום.
קיימים גם טיפולים שאינם תרופתיים אותם משלבים יחד עם הטיפולים התרופתיים שיכולים להקל ואף להביא לשליטה טובה יותר בפרכוסים:
תזונה עשירה בשומן ודלה בפחמימות שיכולה להפחית התקפים אפילפטיים, במיוחד בילדים צעירים. הדיאטה ניתנת בליווי צמוד של צוות תזונאים ורופא מומחה.
במקרים בהם ניתן לזהות מוקד ברור במוח שממנו מתחילים ההתקפים, ניתן לשקול ניתוח להסרת אותו מוקד. ההחלטה מתקבלת לאחר תהליך הערכה קפדני הכולל בדיקות נוירולוגיות, הדמיות, EEG וייעוץ רב-תחומי. קיימים סוגים שונים של ניתוחים מוחיים ועל כך כתבה נפרדת.
סוגי קוצבים שונים שמיועדים לטיפול באפילפסיה.
מתאימים בעיקר למקרים שבהם לא ניתן לבצע ניתוח מוח. (כתבה נפרדת).
על פי ההגדרה המקובלת, עמידות מוגדרת כאשר:
אם הילד ממשיך לסבול מהתקפים למרות טיפול מסודר, כדאי לפנות לנוירולוג ילדים מומחה בתחום האפילפסיה להערכה מחודשת. ייתכן שיש מקום לשקול שינוי גישה, בדיקות נוספות, או טיפול משולב.
| אפילפסיה מגיבה לטיפול | אפילפסיה עמידה לטיפול |
תגובה לתרופות | מתקבלת תגובה מלאה או מספקת לתרופה אחת או שתיים | אין שליטה בהתקפים לאחר שתי תרופות לפחות |
שכיחות | כ-70% מהמקרים | כ-30% מהמקרים |
מהלך | טיפול תרופתי בלבד, עם מעקב תקופתי | צורך בבירור מעמיק ושקילת טיפולים משלימים |
אפשרות להפחתת התקפים | גבוהה מאוד | תלויה בהתאמת טיפול מורכב, אך בהחלט קיימת |
לסיכום, הורים רבים חוששים כשהם שומעים את המונח "אפילפסיה עמידה" אצל ילדים, אך חשוב לדעת: זה לא סוף הדרך, אלא תחילתו של תהליך שמטרתו למצוא את הפתרון המתאים ביותר עבור הילד שלכם.
אם אתם מרגישים שהטיפול התרופתי לא מביא לשיפור אצל ילדכם, אל תהססו לפנות להתייעצות. כל מקרה נבדק לגופו, ויש דרכים רבות לשפר את איכות החיים של הילד ושלכם כהורים לילדם חולי אפילפסיה.
